כריתת יערות ממשיכה להיות אחד האתגרים הסביבתיים והחברתיים העיקריים. מאזור האמזונס, הן בפרו והן בקולומביה. מיליוני דונם של יער נעלמו בעשורים האחרונים, מונע על ידי פעילויות יצרניות, כלכלות בלתי חוקיות וממשל חלש המשפיע הן על מערכות אקולוגיות והן על קהילות מקומיות.
התקדמות כריתת היערות לא רק מאיימת על המגוון הביולוגי, אך היא גם מייצרת השפעות דומות על מקורות המחיה באזורים כפריים, ביטחון תזונתי, ריבונות טריטוריאלית והאקלים העולמי. הגורמים וההשלכות של כריתת יערות רבים וקשורים עמוקות בכלכלה הטריטוריאלית, בגישה לאדמה ובתפקידם של גורמים ציבוריים ופרטיים.
האמזונס הפרואני: נתונים מדאיגים ואזורים קריטיים
דו"ח עדכני מאת הקרן לשימור ופיתוח בר-קיימא (FCDS פרו) מדגיש את זה יותר משלושה מיליון דונם של יער נכרתו בין השנים 2001 ו-2023 באמזונס הפרואני, שטח השווה ערך לשטח פי אחד עשר משטחה של לימה המטרופולינית. Ucayali, Loreto, San Martín, Huánuco ו-Madre de Dios אלו האזורים שנפגעו הכי קשה, ומרכזים 70% מכלל האובדן.
בין השנים 2019 ו-2023 בלבד, נהרסו 602.000 דונם., עם לחץ מיוחד על אגן נהר אוקייאלי, המייצג כמעט מחצית מסך כריתת היערות באמזונס מאז 2001.
גורמים עיקריים: חקלאות, כרייה בלתי חוקית וסחר בסמים
על פי הניתוח, ה- הרחבת גידולי עלי קוקה בלתי חוקיים, פתיחת כבישים חדשים וחוסר בקביעת קרקעות הם הגורמים העיקריים להתקדמות כריתת היערות. כרייה בלתי חוקית הותיר חותם עמוק באזורים כמו מאדרה דה דיוס ודרום האמזונס, בעוד שבאגן מרניון האמצעי (האמזונס ולורטו) אובדן היערות קשור ל סחר בסמים ופעילויות חילוץ בלתי מפוקחות.
מכל האזורים שבורתו יערות, 49% הוסבו לאדמות חקלאיות, ו 43% חווים מידה מסוימת של התחדשות טבעיתעם זאת, ההתאוששות הספונטנית איטית בהשוואה לקצב כריתת היערות.
תפקידן של קהילות ילידיות ואזורים מוגנים
קהילות ילידיות פרו איבדו יותר מ-580.000 דונם של יער. עקב פלישות, סחר בקרקעות, כריתת עצים וכרייה בלתי חוקית, על פי הדו"ח. ההשפעה אינה רק סביבתיתאורחות חיים משתנים וזכויות קולקטיביות מופרות.
עם זאת, אזורי טבע מוגנים וזכויות עם ניהול רשמי, בין אם לשימור, ייעור מחדש או תיירות אקולוגית, נוכחים שיעורי כריתת היערות הנמוכים ביותרנתונים אלה מצביעים על כך שמנגנונים משפטיים וניטור יעיל יכולים לעשות את ההבדל בהגנה על היערות.
קולומביה: כריתת יערות וגידול בעלי חיים בקאקטה
בקולומביה, המחלקה של Caqueta זהו אחד התחומים המדאיגים ביותר. על פי מחקרים של המכון להידרולוגיה, מטאורולוגיה ולימודי סביבה (IDEAM), כ-256.000 דונם של יער נוקו בין השנים 2016 ו-2023., והמגמה ממשיכה לעלות. חקלאות בעלי חיים, ובמיוחד ייצור חלב וגבינות, הייתה מרכזית בתופעה זו.
השיחה "גבול חקלאי» התרחב במקביל ל- איחוד כלכלת בעלי החיים, המסתמכת על שיטות תעשייתיות ואומנותיות כאחד לעיבוד חלב. תנאי הקרקע, חוסר הפורמליות של השוק והלחץ להגדיל את הייצור ללא חלופות כלכליות בנות קיימא הובילו לפתיחת אזורי מרעה חדשים על חשבון יערות הגשם של האמזונס.
השפעות חברתיות, כלכליות וסביבתיות
הצמיחה של גידול בעלי חיים באזורים כמו סן ויסנטה דל קגואן גברה. הגדילו את מספר היצרנים ואת כמות החלב והגבינות, אך זה כרוך ב- ניצול יתר של הקרקע והצורך לחפש קרקע חדשה לאחר שמונה שנים של שימוש אינטנסיבי באותו נכס. מכיוון שאין מספיק משאבים לשיקום קרקעות פגומות, חקלאים רבים בוחרים לכרות עוד יערות.
מגזר החלב מתמודד עם אתגרים נוספים: מחירים לא יציבים, חוסר רגולציה ותחרות לא הוגנת, שכולם מעכבים אימוץ שיטות עבודה בנות-קיימא. קיימות יוזמות לשיפור המעקב, חותמות מקור ויצירת שמורות טבע פרטיות, אך הן נותרות לא מספיקות בהשוואה לגודל הבעיה.
לחץ מצד גורמים חמושים וגזל קרקעות
כריתת יערות נובעת גם מגזילת קרקעות. ונוכחותן של קבוצות חמושות, אשר לוחצות על חקלאים לכרות עצים ולשלוט בהרחבת הגבול החקלאי. בחלק מהרשויות המקומיות, כריתת עצים ממומנת על ידי גורמים חיצוניים המבקשים להשתלט על האדמה, מה שיוצר סכסוכים וסיכונים לאוכלוסייה המקומית.
תגובות מקומיות, אתגרים וקריאות דחופות
אל מול המציאות הזו, יצרנים וארגונים מקומיים פיתחו שותפויות המקדמות גידול בעלי חיים בר-קיימא והגנה על הסביבה. עם זאת, היעדר זכויות קניין, מחסור בתמיכה ממשלתית וצרכים סוציו-אקונומיים גורמים לכך שחלופות אלו קיימות במקביל למודלי ייצור נרחבים ושיטות עבודה מפוקחות בצורה גרועה.
אזורים מוגנים וכמה הסכמי שימור מראים כי ניהול סביבתי והשתתפות קהילתית יכול להאט את התקדמות כריתת היערות. עם זאת, יש צורך בתמיכה מוסדית גדולה יותר, במדיניות ציבורית עקבית ובגיבוש מנגנונים המכירים בזכויות הקהילה ותומכים במעברים לעבר כלכלה כפרית בת קיימא יותר.
כריתת יערות באמזונס, הן בפרו והן בקולומביה, היא אתגר רב-ממדי. שורשי הבעיה טמונים באינטראקציה המורכבת בין צרכים כלכליים, ליקויים מבניים וחולשות בניהול טריטוריאלי, אך גם בפעולות ובחוסן של אלו המאכלסים ומגנים על היער. עצירת התקדמות כריתת היערות דורשת תגובות משולבות ברמה המקומית, הלאומית והבינלאומית, כמו גם מחויבות אמיתית להגנה על המגוון הביולוגי וזכויות הקהילה.
